<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ב ח"ב</h1>
<h2>דף ו.</h2>
מי שטוען שיש לו שתי כתי עדים ואמר' הכת האחת שאינ' יודע' כלום לא הפסיד בזה זכותו ומביא כת שנייה כך פשוט בגמר' סנהדרין אם הזמין המלוה עדי' כשרי' ועמדו שם קרובים או פסולים אפילו אם כוונו להעיד ובאו והעידו בבי' דין לא נתבטלה עדות הכשרין דכיון דיחד עדיו לא כל כמינייהו להפסיד מאחר שזמן כשרים ואפילו הזמין בערבוביא דאין כוונתו אלא בכשרים ודוקא כשהזמין עדים מיוחדי' אבל דבר נעשה בפני רוב עם בלא הזמנת עדים שילינן להו אי למחזי אתיתון או לאסהודי ואי לאסהודי ונמצא אח' מהם קרוב או פסול אחר שהעידו בב"ד עדותן בטלה. ודוקא בעל פה אבל בשטר שיש בו שלש' עדים וב' קרובין זה לזה אם לא נדע בעדות ברורה שישבו שלשתן להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה דדמי לאסהודי אתינא לא מבטלינן לשטרא מספק אלא תתקיים העדות בשאר דילמא חד שבק רווחא למאן דקשיש מיניה ובא זה קרוב וחת' שם שלא מדע' חברו וכ"ש אם אחרוני' פסולי' בתרא כ"כ רבי' האיי בתשו' דאפילו חתמו הפסולין באמצע כשר ובלבד שיהו הכשרים רצופין ויש מן הגדולים שכתבו שאם הפסולי' אחרונים או אמצעיים השטר פסול. כשאדם צריך לעדות ומצוה להחרי' כל מי שיודע לו עדות ובאו בערבוביא כשרים ופסולין לא נתבטלה עדות הכשרים כי לא נתכוון אלא בראוי להעיד מכות.
<h2>דף ו:</h2>
עדות מיוחדת כשרה בדיני ממונות כגון אחד במקום אח' ואחד רואה במקום אחר ואין רואין אלו את אלו אבל בדיני נפשות פסול לפי' היו שני' רואין אותו מחלון זה וב' מחלון זה וא' מתרה בו באמצע אם מקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות ואין נעשין זוממין עד שיזומו כולם ואם לא הרי הן שתי עדויות לפיכ' אם נמצאת א' מהן זוממת הוא והן נהרגים והשנייה פטורה מכות. שלא יהו שומעין מפי התורגמן אלא אם כן מבין הדיין לשון העד אפילו אינו יכול להשיבו מכות. עדים שמעידים על שטר שנשרף ואינן עדים מן השטר וראו השטר והכירו חתימת עדים די כי אין זה מפיה' ולא מפי כתבם ואם הם עדים מן השטר צריכין לזכור מענין השטר משום מפיהם ולא מפי כתבם. ואם היו עדים רחוקי' מב"ד כתב רבינו תם שיכולין לשלח עדותן בכתב ורש"י חולק. ואלם לא יעיד אפילו בכתבו ואינו ראוי להעיד כלל ולא דאמי לשולח כתבו. יבמו'. עדות מנאפין לא בעינן כמכחול בשפופרת אלא משיראו כמנאפין. מכות.
